אחד האתרים המרתקים, שאפשר לומר גיליתי מחדש בשנים האחרונות, הוא בית גוברין, מדובר בשמורה טבע היסטורית גדולה המכסה תחום גדול הן בשטח (כ5000 דונם) והן בטווח ההיסטורי מתקופת התנ"ך ועד לעת החדשה.
השמורה מציעה מגוון רחב של מסלולים החל מהאזור של האמפיתיאטרון, בית מרחץ ועוד, בצידו האחד של כביש 35. ואילו בצידו השני תמצאו את מערות פעמון, שרידי כנסיה עתיקה ועשרות מערות שאפשר לשוטט בהן בלי סוף, הפעם אני מזמין אתכם להכיר את הסיפור שמאחורי המערה הפולנית.
לאחר נפילתה של פולין בספטמבר של שנת 1939, התארגנה הממשלה הפולנית מחוץ לגבולות המדינה. במשך כמעט שנה נדדה הממשלה הפולנית מפולין לרומניה, משם לפריז וביוני 1940 לאחר נפילתה של צרפת קבעה את מושבה בלונדון. אי אפשר לומר שהיו בידיה יותר מדי סמכויות, אולם לזכותה יאמר שהיא החזיקה מעמד עד לשנת 1990, כאשר פולין השתחררה מעולה של ברית המועצות, אבל לא זה הסיפור.
בשנת 1941, כאשר היה ברור שגרמניה לא תסתפק בכיבושיה, הסכימו הפולנים לחתום על הסכם מול הרוסים (הסכם שיקורסקי–מייסקי), שבמסגרתו שחררו הרוסים את שבויי המלחמה הפולנים שנשבו במהלך הפלישה הרוסית ב1939, והפולנים יקימו יחידה צבאית שתלחם לצד בעלות הברית כנגד הצבא הגרמני.
בראש הצבא הועמד מי שהיה עד 1939 מפקד חטיבת הפרשים בצבא הפולני - ולדיסלב אנדרס.
אנדרס שקיבל לידיו את הפיקוד על הקורפוס הפולני השני, נאלץ לגייס את הגולים הפולנים שהוגלו על ידי הרוסים לסיביר ולקצותיה השונים של ברית המועצות.
לאחר מאמצים רבים הצליח להפוך את הגולים המובסים, חסרי הרכוש והמעמד, לצבא של ממש שמנה שלוש אוגודות שהגיעו לסך של כ100 אלף חיילים שעמדו תחת פיקודו.
למרות שאיפתו של אנדרס להלחם כנגד הגרמנים לשיחרורה של פולין, החליטו הרוסים שלא לאפשר לו גישה לפולין, ולכן העבירו את הכוח לידי הפיקוד הבריטי, ששלח אותם למזרח התיכון. כך מצא את עצמו אנדרס נודד עם צבאו בין מצרים, איראן, עירק וארץ ישראל, ולבסוף חותם את המלחמה באיטליה, שבה ישב עד 1946.
הנקודה היהודית
במהלך הקמתה של היחידה הצבאית שלו, התגייסו ליחידתו לא מעט יהודים, חלק מתוך רצון להלחם בנאצים, חלק מתוך רצון לצאת מברית המועצות וחלק מתוך רצון לקדם תפיסות אידיאולוגיות שונות. במהלך הקמת הצבא, מצא את עצמו אנדרס, שהיה כנראה בעצמו אנטישמי, לשאלת היחס ליהודים בידי פקודיו, ואף נאלץ לפרסם פקודה מיוחדת האוסרת על גילויי אנטישמיות בקרב הצבא.
בשלב מסויים אף נעשה ניסיון להקים יחידה יהודית במסגרת הצבא הפולנית, אולם גם כאן אנרס התנגד לבידול יהודי בתוך צבאו, ואסר על נשיאתו של דגל יהודי במסגרת הצבא.
כך שאם בראשית דרכו מנה צבא אנדרס כ60% של חיילים יהודים, הרי שבסופו הצמטצם מספר היהודים ל6% בלבד, כאשר חלק עזבו את הצבא במהלך שהותו בעיראק או בארץ ישראל, וחלק אף שוחררו מרצון משורותו הצבא.
אחד מאותם חיילים ששרתו בצבא הפולני ואף הגיע איתו לארץ היה מנחם בגין, אשר מונה בשנת 1939 למפקדה של תנועת בית"ר בפולין, ובעקבות כך נאסר על ידי השלטונות הרוסים והוגלה לגולאג - מחנה עונשין, ושוחרר לטובת הגיוס לצבא אנדרס, כאשר הגיע לארץ ישראל במסגרת הצבא לארץ ישראל הוצע לו לערוק ולהשאר בארץ כחבר ומפקד בתנועת האצ"ל, אולם בגין סירב לערוק ולקח על עצמו את תפקיד מפקד המחתרת, רק לאחר שקיבל אישור רשמי לשחרורו מהצבא.
הפרק הארצישראלי
ב18 לפברואר 1943, הגיע הצבא הפולני לארץ ישראל, במהלך תקופת שהותם בארץ, ניסו הבריטים לגייס את הצבא הפולני כנגד היישוב היהודי ואף שלחו אותו לחיפושי נשק בישובים יהודים בתירוץ של חיפוש אחר עריקים, אולם לאחר אחת ההתנגשויות שארעו סביב הנושא הזה, הודיע הצבא לשטונות הבריטים והיהודים שלא יקח יותר חלק במבצעים מעין אלו.
במהלך "סבב הההופעות הארצישאלי של צבא אנדרס, סיירו החיילים הפולנים גם ברחבי הארץ, וכאשר הגיעו לבית גוברין, ירדו לאחת המערות ששימשה כבור מים בתקופה ההלניסטית (ובהמשך כקולמבריום), ושם חרתו על אבן תמך את שמותיהם של המטיילים, לצד הסמל של פולין ואת השנה - 1943.
וכך אנו מוצאים עדות היסטורית מרתקת לסיפור מתקופת מלחמת העולם השנייה.
וזהו רק סיפור אחד מאחת המערות היפיפיות של בית גוברין.
コメント