top of page
תמונת הסופר/תיונתן לוקימסון

כשביאליק המציא מילים

במשך השנים הסיורים שלי השתנו, גדלו, נוספו להם סיפורים חדשים, אחרים נעלמו או השתנו ואין סיור קלאסי שהעברתי לפני עשר ברובע היהודי דומה לסיור קלאסי שאני מדריך היום. נכון ישנם דברים שנשארו והשתמרו (נראה אתכם מוצאים תחליף לציטוטים של עגנון).כל גם הסיורים האחרים שלי, קחו לדוגמה את ההדרכה שלי על ביאליק, במשך השנים הצטברו אצלי המון חומרים מיוחדים, חלקם מוכרים יותר וחלקם לא מוכרים כלל, והשנה כאשר אנחנו מציינים 90 שנים לפטירתו של חיים נחמן ביאליק, זה הזמן להכיר לכם את חלקם.


ביאליק היה אדם מיוחד, שופע חוש הומור, מורה, עורך, וכמובן משורר שחייה את השפה העברית במקביל לתחייתה של השפה. מה שהביא לכך שנוהגים "לרדת" עליו כאשר הוא כותב על "אפרוח" על העץ, כאשר באותו הזמן פשוט לא הייתה ההבחנה בין הגוזל לבין האפרוח, וביאליק עצמו חידש לא מעט מילים בשפה העברית, בין המילים שנכנסו לשפה העברית אפשר לציין את הערגה, או הגחלילית ולצידן גם מילים שלא נקלטו בשפת היום יום, כך לדוגמה הוא הציע את ה"כרכר" כסביבון, ולמזלנו אנחנו אוכלים היום בחג החנוכה את הסופגניה ולא את האספוג שביאליק הציע באופן משעשע על בסיס האתרוג - אולי מתוך ההקשר שבין חג הסוכות לחג החנוכה במקור ההיסטורי.


חיים נחמן ביאליק 1903
חיים נחמן ביאליק

אחת מהמילים האלה היא המילה "רשרוש" אותה אונומטופיה יפהפייה, וכך הוא כותב על חידושה של המילה הזאת בהומור שכל כך אפיין אותו:

הנה הפועל "רשרש" למשל שאני הפושע חידשתי, פשוט בדיתיו מן הלב. הבלעתיו לראשונה באחד מסיפורי שופמן שנערכו על ידי, ומה תמהתי בראותי מקץ שבועיים לצאת המחברת והנה פשט שימושה של מילה זו כמעט בכל כתבי הסופרים של הזמן ההוא: ברנר, שופמן עצמו ואפילו סוקולוב במאמר ראשי ב"הצפירה" – בשורה הראשונה ממש. כולם החלו פתאום ברשרוש מרשרשים. על דעת אחד מהם לא עלתה לבדוק אחר מוצאה של מילה זו והכול סוברים שהיא מילה עתיקה. הגיע הדבר לידי כך שקלוזנר התערב עמי כי ראה מילה זו במדרש או בתלמוד... עוד מעט אתחיל גם אני להאמין כי אכן נמצאת היא באחד המדרשים, גדול כוחה של השפעה. אולם אודה כי אני עצמי נמנעתי מלהשתמש במילה זו שנים רבות אחרי שחידשתיה.– מכתב ב"הדואר" 1920

Comments


bottom of page