למי צילצלו הפעמונים

בשלהי המאה ה18', מצא את עצמו הנזיר אנדריאס אנג'לו דונאטי - אח במסדר הפרנציסקני שליד כנסיית הביקור בעין כרם, ויש כאלה שיאמרו אף שהיה יהודי מומר, מוגלה לארץ ישראל, אין איש יודע מה היו חטאיו שהביאו להגלייתו בגזירת אבות המסדר ברומא אל ארץ ישראל הרחוקה ואולי הייתה זו בחירתו לצאת ממרכז העולם אל קצהו בכפר הנידח שהיה בפאתי ירושלים, להתיישב בעין כרם ולשמש כפעמונר.

"חייו של דונאטי כפעמונר-מגדל הכנסייה וכרושם רשומות המנזר לעת מצוא, לוטים עד כה, ומן הסתם אף להבא בערפל כבד."

כך מתאר יוסי גמזו את תולדותיו של הנזיר אנג'לו דונאטי, בהקדמה לספר שירים קטן בשם "פעמוני עין כרם", בהמשך הוא אף מספר על ביתו הלא חוקית של הנזיר שהובאה אל בית היתומים שליד המנזר, אבל דא עקא, ובמחקר ההיסטורי צצה בעיה קטנה: באותה תקופה לא היה בית יתומים ליד המנזר, וכנראה שגם מגדל פעמונים לא היה, אבל מה שכן נשאר לנו ספר השירים, המביא לנו מגוון מן השירים אשר כתב הנזיר מוכה היגון, כמו בדוגמה הזאת:

בשעות גנובות של אושר דמוע-עין

בין צלצלול פעמונים לבא בתור,

בחשאי בכסות עיניים, במסתור:

אסקופה דרוסה הדום לכפותיך.

ולוטפות ידי, על לוח הצפחה,

את כפך בגמגומי האלפא-ביתא.

חין שגיאות הכתיב שלך, שתיקות הפתע

וצינוק חזי ובש את היפחה.

את שואלת: "בי, האב אנדריאס, מהי

השארת-הנפש?" ואני לועז

בלשון נשברת: "מות אביך הטוב-...

-"ואבי היכן?" - "קרוב, בתי, קורב"

את נושאת מבט תוהה אל השמים

ואני - שאתו אליך לא אעז.

כך בין שירי הגעגועים אל הבת האבודה נכתבו השירים השונים, אבל התעלומה נשארה מי היה אותו הנזיר, שכתב את השירים שיוסי גמזו "תרגם", כיוון שמומחי ספרות כבר טענו שלא מדובר במלאכת תרגום אלא בעברית כשפת מקור.

התעלומה הזאת הטרידה הרבה אנשים עד אשר החליט גמזו להתוודות, בהיותו הוא-הוא אותו אנדריאס אנג'לו דונאטי. שכן גמזו נולד למעשה תחת השם "אנדרה יוסף אנגלו", ומי היא אותה בת?

זאת אינני יודע, האם מדובר בבת אבודה בגעגועים מטאפוריים או אולי...