על פלפלים והקמת מדינה יהודית

*אני שחור מבחוץ, עטוף במעטה מקומט, אך בפנים אני נושא לשד שרוף, אני מתבל מטעמים, מסיבות משתה של מלכים ומותרות שולחן, וגם את הרטבים וגם את הבשרים המרוככים שבמטבח, אך לא תמצא בי כל תכונה בעלת ערך, אלא אם מעיך התוודעו ללשד הבוהק שלי. (הבישוף של שרבורן, המאה ה7').*

אם נלך אחורה בזמן, נגלה כי המלח לא שימש רק כתבלין אלא גם כחומר משמר למזון, למעשה בעת העתיקה המלח חומר מאוד יקר, כך למשל במאה ה2' לפנה"ס החיילים הרומיים קיבלו את המשכורת שלהם במלח, מקור המילה האנגלית salary מגיע מהsalrium, אותו מענק מלח שהחיילים הרומיים היו מקבלים בתור שכר, כאשר שתי המילים יוצאות מאותו שורש, הלא הוא: salt, המלח הידוע והמוכר לכל.

מי שמחליף אותו בתפקיד שימור המזון הוא הפילפל השחור. למעשה הפלפל השחור היה תבלין מוכר עוד מימי קדם, המצרים אף השתמשו בו בתהליך החניטה, אולם המסע שהיה עליו לעבור על מנת להגיע לאירופה ייקר מאוד את מחירו, עד כדי כך שמחירו האמיר לשווי המוערך כיום בעשרת אלפים דולרים לקילוגרם בודד. מעבר לכך משום שווי הרב הוא שימש אף ככלי מקביל לכסף בעסקאות יקרות ערך ונחשב כשווה משכון. את הפריצה הגדולה אל השוק האירופאי עשה הפלפל השחור בסוף המאה ה15' לאחר שואסקו דה גאמה מצא את הדרך העוקפת להודו ובכך קיצר את המסע להודו – מקורו של הפלפל השחור, ובכך הפקיע את המונופול מידי ערי החוף האיטלקיות ששלטו בנתיב התבלינים והעביר אותו לידי הפורטוגזים.

אחת מהמשפחות הפורטוגזיות שהשתלטו על שוק הפלפל השחור הייתה משפחה יהודית מאנוסי פורטוגל - מנדז-נשיא. חנה מנדז-נשיא או בשמה הנוצרי ביאטריס דה לונה מיקז, שודכה בגיל 18 לדודה פרנציסקו מנדז, ולאחר מותו המוקדם מהצפוי, ירשה את האימפריה הכלכלית שהמשפחה הקימה והפכה הלכה למעשה לאישה העשירה ביותר בעולם ולמנהלת מפעל כלכלי עצום שעיקרו כאמור הסחר בפלפל השחור (ותבלינים נוספים).

דונה גראציה נודעה בסיוע שהגישה ליהודים ברחבי העולם הנוצרי, כולל סיוע בבריחה ממדינות הנתונות לשליטה של האינקווזיציה, כאשר העסיקה שודדי ים אשר עזרו ליהודים לעזוב את המדינה לא דרך הנמלים הרשמיים. רבות עוד ניתן לכתוב על דונה גראציה, אבל המקרה שלנו מתנקז לאירוע המרכזי והוא הניסיון שלה להקים כאן מדינה יהודית.

דונה גראציה תמונה: ויקיפדיה

בשנת 1561 פנתה דונה גראציה אל הסולטן הטורקי סולימאן הראשון מתוך מטרה לחכור שטחים בארץ ישראל מתוך מטרה להקים כאן אוטונומיה יהודית, הסולטאן לא הסכים לכל דרישותיה ובסופו של דבר העיסקה שנחתה כללה את העיר טבריה בלבד, שהוחכרה לדונה גראציה תמורת אלף דוקאטים לשנה.

דונה גראציה החלפה בשיפוצה של העיר וסייעה ליהודים רבים להגיע לארץ ישראל, אולם היא עצמה לא זכתה לראות את העיר המשוקמת הופכת לאחת מארבעת ערי הקודש המרכזיות, מכיוון שנפטרה בשנת 1569 בגיל 59 בלבד.