קיסר זה אח, עד שכבר לא

תקופת של חמשת הקיסרים הנאורים (נרווה, טריאנוס, הדריאנוס, אנטונינוס פיוס ומרקוס אורליוס)  תמה, קומדוס – בנו של מארקוס אורליוס עלה אל השלטון וכפי שהגדיר זאת קסיוס דיו תמה תקופת הזהב, החל עידן הברזל והחלודה.

הקיסר קומדוס (מקור ויקיפדיה)

למרות התנהגותו הבלתי שפויה, הצליח קומדוס לאחוז בכס האימפרטור במשך 13 שנים ארוכות עד שנרצח בשנת 190 על ידי חברי המעגל הקרוב אליו, שחששו לחייהם והביאו לסיומה של שושלת קיסרית נוספת ששלחה את האימפריה לסחרחורת פוליטית ומלחמת אזרחים בין הלגיונות השונים שרצו לקדם את מפקדיהם לעמדת הכוח החזקה בעולם.מי שעולה על הכס בסופו של דבר הוא ספטימוס סוורוס, והוא למעשה הקיסר הרומי הראשון שמגיע מפרובינקיה אפריקאית.

סוורוס ינהיג את רומא ביד קשה במשך 18 שנות שלטונו, ינסה להרחיב את גבולותיה, אבל לא בסוורוס אנחנו עוסקים כאן אלא בבנו מרקוס אורליוס סוורוס אנטונינוס, או בקיצור קרקלה.

קרקלה נולד בצרפת באפריל של שנת 188, וגדל מוקף בחייליו של אביו, שנת לאחר מכן נולד אחיו גתה.כשהיה בן 10 בלבד מינה אותו אביו לשותף לניהול האימפריה, ובהמשך צירף גם את אחיו לעסקי השלטון ובמשך תקופה מסויימת חלשה המשפחה הקיסרית יחדיו על כל האימפריה הרומית.בשנת 211, כאשר הגיע זמנו של סוורוס לעבור לעולם שכולו טוב, מצווה הקיסר הגוסס את בניו: "שמרו על האחדות ביניכם, העשירו את החיילים ואל תשימו לב לכל האחרים" (תולדות הקיסרות הרומית/עמית).

לאחר מותו של סוורוס, בהתאם לצוואת האב מונו שני האחים לשליטים, אולם העסק לא החזיק מעמד זמן רב ומיד לאחר הלוויה החל קרקלה לתכנן את מותו של אחיו, לאחר שמזימותיו הראשונות כשלו, הוא הצליח לשכנע את אחיו להגיע לפגישה בחדריה של אימו יוליה דומונה, ושם התנפלו עליו חייליו הנאמנים של קרקלה ורצחו אותו בזרועות אימו. מאותו הרגע נפתחה הדרך לשלטון היחיד של קרקלה.

קרקלה הוא דמות שנויה במחלוקת ההיסטוריה, וניתן לתאר אותו כמגלומן, שליט אכזר ורוצח קר לב מחד, מאידך בגמרא אנחנו למדים על מערכת יחסים חמה ששררה בינו לבין ר' יהודה הנשיא, המנהיג של העם היהודי, שלפי מדרשי האגדה נקשרו חייהם ביחד, ומאז לא נפרדו, במדרש של בראשית רבה מסופר שרבי יהודה הנשיא אירח את קרקלה בביתו לארוחת שבת, במקום אחר מסופר שמנהרה סודית הייתה בין ביתו של קרקלה לביתו של ר' יהודה הנשיא ודרכה היה הולך לבקר, וכדי לשמור על סודה של המנהרה היה הורג את עבדיו שליוו אותו במסע.

במקורות אחרים משפיע קרקלה על ר' יהודה הנשיא שקי זהב ואף משמשו כמשרתו האישי בתמורה לעצות שהיה מקבל ממנו ופועל לפיהן.

השאלה המעניינת היא המקור ליחס החיובי שלו זוכה קרקלה הרצחני דווקא מהעם היהודי ומהצורה שבה הוא נזכר במקורותינו, והתשובה לכך, לדעתי, טמונה בשתי נקודות, הראשונה נעוצה ביחס האוהד שלו זכה אביו של קרקלה ספטימוס סוורוס, שזכה לתמיכת היהודים במהלך מלחמת האזרחים על כס השלטון, ובהמשך להוקרה על יחס שוויוני הניתן ליהודים תחת שלטונו שבו הם יכלו להתקדם בדרגות השירות הציבורי מבלי לפגוע בחופש הפולחן היהודי.סימן להוקרה זו ניתן היה לראות בכתובת שהעמידו יהודי קציון שבגליל העליון (ליד היישוב עלמה), שבו הם מפארים את הקיסרים הסוורים לאחר הניצחון שלהם על הפרתים בשנת 197 שנכתב בה כך:

 ”למען שלומם של הא[דונ]ים שלנו האימפרטורי[ם] הקיסרים ל(וקיוס) ספט(ימיוס) סוו[רוס] פיו(ס) פרט(ינקס) אוג(וסטוס) ומ(רקוס) אור(ליוס) א[נטונ]ינוס [ול(וקיוס) ספט(ימיוס) ג]טה, הבנים ש[לו, על סמך] נדר של היהודים”

הקיסר קרקלה - מקור: ויקיפדיה

הנקודה השניה נמצאת בקונסטיטוטיו אנטוניניאנה  - היה זה אחד החוקים הראשונים שהעביר קרקלה לאחר שעלה לשלטון יחיד שבו ניתנה אזרחות רומית לכלל תושבי האימפריה (כמובן לבני החורין שבהם) כולל היהודים.

קרקלה עצמו נרצח בשנת 218, על ידי חייל שנשלח על ידי מרקוס אופליוס מקרינוס, אחד משני מפקדי המשמר הפריטוריאני (חיל המשמר האחראי לשמור על הקיסר), שחשש לשלומו.הרוצח ניצל רגע שבו קרקלה התרחק קצת משומרי ראשו (כנראה על מנת להתפנות) ודקר אותו בזמן שלקח לעצמו כמה דקות של פרטיות.

יהיה זכרו...