כסף מתגלגל במדבר - כלכלה מדברית

בשבוע שעבר יצא לי להעביר פעילות ייחודית, בעקבות פנייה שקיבלתי מיחידת מילואים שהדרכתי בעבר שביקשו ממני להעביר להם "שיח כלכלי".

מדבר, מדורה סירי פוקיה ושיח כלכלי

כאן עלי לציין שלאחר קריסת התיירות - פנים וחוץ בתקופת הקורונה, חזרתי לספסל הלימודים ולמדתי ייעוץ משכנתאות וייעוץ לכלכלת המשפחה, כך שבשנים האחרונות אני משלב בין התחום הכלכלי לתחום ההיסטורי, אולם עד כה לא ממש יצא לי לשלב בין השניים, הפעם בשביל לגוון את הפעילות ירדתי כל הדרך אל המדבר יחד עם סירי הפויקה שלי להפקת ערב ייחודי שמשלב בין הסיפור הכלכלי של המדבר להתנהלות הכלכלית הנכונה שלנו.

כסף מתגלגל במדבר

ישנה טעות גדולה בהבנת מושג המדבר, אפילו שמו של המדבר לרוב לא מובן לרוב האנשים. אם אני אתרגם את המילה מדבר לאנגלית - desert או לרוסית пустыня, אני אקבל מילה שמשמעותה תהיה שממה, מקום נטוש שאין בו כלום. אולם שורש המילה מדבר בעברית הוא הכנעה, המקום שבו מדבירים את הצאן - דהיינו מקום מרעה, יש לנו סוגי מדבריות אחרים כמו "ציה" או שממה", אבל המדבר עצמו הוא מקום מלא חיים, ומי שיודע לעקוב אחר נתיבי המים, ידע גם לחיות במקום הזה ובמילותיו של בן גוריון "להפריח את השממה" ובמידת הצורך לעשות ממנה גם הרבה מאוד כסף.

הפעם אנחנו לא נדבר על תחום החקלאות המדברית שהוא נושא מרתק בפני עצמו אלא על הנבטים, שליטי המדבר של העת העתיקה.

הנבטים הובילו שיירות של מאות גבמלים לאורך 2000 ק"מ של דרכים מדבריות

הנבטים היו עם עתיק שנע על הציר שבין ערב הסעודית לנמל עזה, מלווים שיירות גמלים מלאות במור ולבונה כל הדרך מחצי האי ערב עד להפלגתם אל המקדשים באירופה. המור והלבונה היוו חלק חשוב מרכיבי הקטורת בעת העתיקה, שכן בניגוד ליהדות בה כל קורבן חייב להאכל תוך X זמן או להשרף, הבשר במקדשים הפגאנים היה נשאר להרקב עד כלות, המור והלבונה כיסו על ריח הסירחון, וריח הקטורת היווה את אחד מהסממנים המרכזיים של המקדשים, ברמה שהכנסיה הנוצרית לא הצליחה להפטר מהם עד היום.

הנבטים למעשה יצרו רשת של דרכים שבה נחצבו בורות מים בטווחים של כ25-30 קילומטר, ידעו להלך בין השבילים ולשרוד את קשיי המדבר וכך להוביל את הסחורה לאורך 2000 קילומטרים מקצה לקצה. נכון להיום אנחנו לא ממש מכירים את הנבטים, הם לא השאירו אחריהם ממצא כתוב, אבל העדויות מספרות שהיו להם מספר כללים שקידשו את חיי הנוודות והארעיות, ביניהם:

• לא להעלות דבר על הכתב.

• לא לנטוע זרע (להמנע מחיים כלכליים)

• לא לבנות בתים - לנבטים בעת העתיקה הייתה עיר אחת בלבד והיא לא הייתה בנויה אלא חצובה באבן - פטרה.

למעשה מי שמספר לנו עליהם הוא ההיסטוריון היווני דיאודורוס מסציליה שחי במאה הראשונה לספירה, והוא כותב כך:

"הם חיים במרחב הפתוח באזור שאין בו מקורות מים... ומנהג בידם שלא לזרוע זרע, לא לשתול עצי פרי, אין הם שותים יין ואף לא יבנו בית. הם שומרים מנהגים אלה בקנאות כי הם סבורים שבני האדם העושים דברים אלה עשויים להיכנע בקלות לאנשים החזקים מהם. קצתם מגדלי גמלים והאחרים מגדלי כבשים שאותם הם רועים במדבר. הנבטים עולים על כל השבטים האחרים בעושרם למרות שמספרם אינו עולה על עשרת-אלפים איש. עושרם נובע מהובלת מור ולבונה ותבלינים יקרים ביותר שאותם הם מביאים מערב אל הים. הם קנאים לחרותם וכאשר מתקרב כוח אויב הם מסתתרים במדבר המשַמש להם מבצר, כי במדבר אין מים ורק הם יודעים היכן נמצאים במדבר בורות המים המטויחים שהכינו מבעוד מועד. לאחר שמילאו את הבורות במי גשם, הם מטשטשים את עקבות החפירה ומותירים סימנים הידועים רק להם. מזונם הוא בשר וחלב, דבש פרא וצמחים הגדלים בטבע. לקראת חגיגת יום הכינוס הלאומי שלהם, הם מפקידים על סלע מסוים את רכושם, את זקניהם וכן את נשותיהם וטפם. מקום זה [הסלע], מרוחק מהלך יום אחד מן הארץ הנושבת והוא חזק ביותר אף שאינו מוקף חומה. ביום הכינוס נאספים אלה השוכנים סביב כדי לפגוש איש את רעהו ולקיים מסחר".

אם זאת, למרות שהנבטים עולים על במת ההיסטוריה במאה ה4' לפנה"ס, אנחנו מוצאים מקור מאוד מעניין בתנ"ך, כאשר הנביא ירמיהו בן המאה ה7' לפנה"ס מנהל שיח עם צאציו של יונדב בן רכב, ומניח לפניהם גביעים מלאי יין הוא זוכה לתשובה הבאה:

"ויאמרו לא נשתה יין כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לאמר לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם כי באהלים תשבו כל ימיכם למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם" (ירמיהו ל"ה)

כך שיכול בהחלט להיות שאותם נבטים שהשתלטו על נתיבי המדבר היו למעשה צאצאיה של משפחה יהודית שאנחנו יכולים לעקוב אחריה עד לתקופת בית ראשון?

מאסימולציה להעלמות

ברבות השנים הנבטים נעלמו מעל פני האדמה, וגם סיפור העלמותו של העם העתיק במקרה הזה הוא סיפור כלכלי.

בשנת 106 לאחר שהאימפריה הרומית השתלטה על כל אגן הים התיכון בחיפושיה אחר מקורות עושר, החליטו הרומאים למסות גם את דרך הבשמים ולמעשה להפקיע את הדרך מידי הנבטים וליישב אותם בערים מסודרות, ומעם של נוודים הם הופכים לחקלאים המתיישבים בשש ערים מרכזיות בנגב: שבטה, ממשית, עבדת, חלוצה, ניצנה ורחובות שבנגב.

מעם שלא נוטע זרע הם מתחילים לגדל ענבים, ולייצר יין (לפי ממצאי הגתות שנמצאו בערים הנבטיות). ומעל הכל הם נוטשים את גידול הגמלים לטובת הרבעת סוסים - הרכוש של העת העתיקה. עד היום הסוסים הערבים המושבחים ביותר שמחירם מגיע למיליוני דולרים מיוחסים לסוסים הנבטים. בהמשך כאשר הדת הנוצרית משתלטת על האימפריה הרומית, הנבטים מקבלים עליהם את הדת החדשה, בונים כנסיות בעריהם, ובסופו של דבר נעלמים כעם לאחר שאיבדו את הייחודיות שלהם ונטעו בשאר עמי האזור, כאשר הם משאירים אחריהם שרידי ערים חצי חרבות שיספרו את הסיפור לאחר שיחשפו על ידי הארכיאולוגים ויסופר על ידי מדריכים באתרים השונים.

יונתן לוקימסון.