top of page
  • תמונת הסופר/תיונתן לוקימסון

האמת וכל האמת על ט"ו באב

כל פעם שמגיע ט"ו באב ואני שואל את המטיילים שאיתי מה חוגגים בתאריך הנ"ל, אני מקבל את התשובה: "חג האהבה".

אבל האמת היא שט"ו באב רחוק מאוד מלהיות חג האהבה.

באופן כללי ט"ו באב הוא היפוכו של ט' באב, שהוא היום הרע בלוח השנה של עם ישראל, וכך בתום השבעה שלאחר ט' באב מגיע ט"ו באב.

חז"ל מציינים כמה דברים טובים שארעו ביום הזה, בין השאר:

היום שבו סיימו למות אנשי דור המדבר.

היום שבו הותר לערבב בין השבטים.

הוים שבו התירו להתחתן שוב עם אנשי שבט בנימין לאחר שזה כמעט נחמק במלחמת אחים לאחר פרשיית פילגש בגבעה.

היום שבו ניתן לקבור את הרוגי ביתר במרד בר כוכבא.


בהמשך, מציינים שביום הזה הותר לאנשי שבט בנימין לחטוף מהנשים המחוללות בכרמים, על מנת למנוע את הכחדתו:

"וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֶת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן.
וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה.
וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן."

אהבה לא ממש הייתה כאן.


בהמשך, במסכת תענית, מציין רבן שמעון בן גמליאל דווקא את הערך של המשפחתיות בט"ו באב:

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו...
ובנות ירושלם יוצאות ומחוללות בכרמים. ומה היו אומרות: שא נא עיניך, בחור, וראה מה את בורר לך; אל תתן עיניך בנוי – תן עיניך במשפחה."

בנות ירושלים בלבוש לבן מחוללות בכרמים
ובנות ירושלים יוצאות ומחוללת בכרמים


אבל האמת היא שבט"ו באב אכן מתקיים חג, אלא שברבות השנים הוא נשכח מהלב, והוא, כמו שאר החגים שלנו נוגע בתחום החקלאות:

בט"ו באב אנחנו בשיאה של עונת הבציר, אבל מעבר לכך, בט"ו באב התקיים חג קורבן העצים, ויום זה מצויין במגילת תענית כיום שאסור בצום.

ביום הזה היו מביאים את העצים למערכה (לבית המקדש), ולמעשה היה יום של עלייה לרגל למי שמעוניין לתרום עצים.

התאריך נבחר מכיוון ש"בט"ו באב תש כוחה של חמה", החום מתחיל להחלש, הלחות מתשלט על העצים והם מועדים להתמלא בתולעים ולכן אסור להביא אותם למקדש.

בהקשר הזה צריך כמובן לחבר גם את היום שבו הפך יום החג ליום האבל כאשר בט"ו באב של ששנת ר66', במהלך החג, משלח גאסיוס פלורוס את הצבא הרומי בעולי הרגל החוגגים וטובח ב3000 אנשים שבאו לחגוג את החג בירושלים, כאשר אירועים אלו היוו את הטריגר למרד היהודי הגדול של היהודים כנגד הרומאים שהביאו לחורבנו של בית המקדש השני.


אז אני לא יודע לגבי חג האהבה, אבל אם אתם רוצים לחבק איזה עץ לזכר הימים, אתם מוזמנים.

Yorumlar


bottom of page