לאחר שנחטף אל ספינתו על ידי אנשיו, יצא דייגו פרז ד'אקושטא לדרך חדשה בחיים, השאיפה לנקמה לא ידעה שובע, בכוחו הגדול מגובה בחייליו הנאמנים התחיל דייגו לשדוד ספינות ספרדיות, מהנקודה הזאת ואילך אנחנו נכנסים אל תוך עולם ההשערות והאגדה. אין איש יודע מתי החליט דייגו לחזור אל שמו המקורי יעקב דה קוריאל, איש גם אינו יודע מתי הוא נעלם מספינתו, העדות היחידה היא דבריו של ר' חיים ויטאל הכותב על תלמידו של האר"י שנטמן סמוך לקברו.
אחד מהמאפיינים של יעקב דה קוריאל, הוא תקיפתן של הספינות הספרדיות, העינויים שהוא עבר הפכו אותו לצמא לדמם של הספרדים. יעקב דה קוריאל עבד בדומה לשודדי הים האחרים: הם זיהו מטרה, התקרבו, תחת דגל ידידותי וברגע האחרון החליפו אותו בסמלו של רוג'ר העליז - סמלם של שודדי הים, לאחר שהשיגו את המטרה צוות האוניה היה נשחט או משועבד, והספינה עצמה הייתה מוטבעת או לחלופין הופכת לספינה נוספת הנושאת על סיפונה שודדי-ים. יעקב דה קוראיל רק התעקש על תקיפתן של אוניות ספרדיות. לשיא תפארתו הגיע קוריאל כשתחת פיקודו עמדה שלוש אוניות עמוסות באנשים הלהוטים ללכת אחר דברו, ועקבו אחריו "באש ובמים".
את העדות על המחצית האחרונה של חייו מספק לנו ר' חיים ויטאל תלמידו של האר"י
וכך הוא מספר: לילה אפל אחד, לאחר פשיטה מוצלחת יוצא קוראיל אל הסיפון, ומבין אני משמרת הלילה מבחין באדם ש"אינו משלנו", נחוש לברר מי הזר, הניצב אל סיפונו ניגש אליו קוריאל ודרש מהזר להזדהות: בתגובה ובלי להוריד את הברדס, הזדהה הזר בפניו ואמר אני מלאך המוות.
עייפתי מנקמתך בספרדים, המשיך מלאך המוות, ואני מבקש שחרר אותי לחופשי!
יעקב דה קוריאל מבין שבשלב הזה, שבו מלאך המוות מבקש ממנו להתשחרר מהקטל, הוא עבר את גבול הטעם הטוב. באישון לילה לוקח יעקב דה קוריאל סירה קטנה ויורד איתה הימה, הוא נעלם לאנשיו ומשאירם ללא רב חובל. בדרכי הים מגיע קוריאל אל הנמל בחיפה, שם הוא זונח את סירתו ואת הים שבו חי את חייו עד כה ויוצא במסע רגלי אל העיר צפת, שם הוא מקווה למצוא מנוחה.
בהגיעו אל העיר הקדושה צפת פונה קוריאל אל הרב אשר אולי, ינחה אותו בדרך הנכונה אל התשובה והמנוחה, האר"י הקדוש. בהתייצבו לפני האר"י כורע יעקב דה קוריאל ומבקש מהאר"י לקרוא את פניו ולתת לו את הדרך לתשובה, להנחות אותו אל הכפרה על מעשיו, על מעשי הרצח, והביזה שביצע בחייו.
האר"י מסתכל על מצחו, חוקר את הבנאדם הניצב לפניו ולבסוף פוסק: "אתה כבר מעבר לכפרה, לך כבר אין דרך תשובה". יעקב דה קוריאל לא מתייאש, הוא מחליט להתיישב בצפת ולהצמד אל האר"י והופך לאחד מתלמידיו, ולבסוף אף נקבר לרגליו של הרב שסרב להראות לו דרך תשובה.