אם נבחן את עניין השוד הימי, הרי ש"שודד ים" אינו נחשב במקצועות שהיינו ממלאים באופן טבעי ב"ארץ עיר" באות ש' תחת קטגוריית המקצוע, סביר להניח שזאת גם לא המלאכה המועדפת על ה'יידשע מאמע' אשר הייתה מעדיפה לראות את בנה ממשיך לעסוק בהם בעתידו, והייתה שמחה לראות אותו משלים את לימודיו בתחום הרפואה/אסטרונומיה/צורפות או סתם מסחר.
אז מה הוביל יהודים לזנוח את המקצועות היותר מסורתיים ולפנות אל המקצוע הכה "לא יהודי" הכולל בדרישותיו המקצועיות אטימות רגשית, אכזריות לשמה וכישורי שוד ורצח מדרגה ראשונה, אני מדלג כאן על התכונות הנוספות הכוללות בניית תוכניות אסטרטגיות לטווח ארוך ניהול צוותים גדולים ועבודה בתנאי לחץ - דרישות עבודה מכל מנכ"ל מקצועי.
התשובה הפשוטה כפי שהיא מסתמנת מתוך המחקר נעוצה בשתי נקודות: 1. הרצון לנקמה. 2. חוסר היכולת למצוא חוף מבטחים, והעדר היכולת לבטוח בשליטים הנוצרים או בלשונו של מחבר התהילים: "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה..." (תהילים קמ"ו).
ההסבר הנוגע לנקודה השנייה נתון לעובדה שלא פעם שודדי ים היו אנשים פושעים בארצם, (דוגמא קלאסית תוכלו למצוא בסיפורו של סבטיני: "קפיטן בלאד"), עבדים נמלטים, או מלחים שהחליטו למרוד ברב החובל שלהם, אשר באין להם אפשרות לרדת לחוף העדיפו לפנות לכיוונה של טרטוגה באיים הקאריביים ומשם אל הפרנסה היחידה המוצעת לאנשים שהים הוא מפלטם.
לעניין היהודים, אנחנו נוגעים בשתי הנקודות יחד, העניין הוא יותר רגיש, במשך מאות שנים רדפה הכנסייה הנוצרית את היהודים ממקום למקום, כך, רק לצורך הדוגמא: גורשו יהודי צרפת בשנת 1182, היהודים הורשו לחזור ב1198. יהודי אנגליה גורשו בשנת 1290, הצו פורסם ב18/7 ט' באב של אותה שנה. הצו היה בתוקף עד למהפכה של אוליבר קרומוול אשר התיר ליהודים לחזור באמצע המאה ה17'. 1492 גירוש יהודי ספרד בוטל בשנת 1968. 1497 גירוש יהודי פורטוגל (כחלק מנישואי המלך מנואל עם מלכת ספרד-איזבל) 1569 גירוש יהודי איטליה (חלקי, היות ואיטליה הייתה מחולקת לערי מדינה) בוטל לאחר כיבוש נפוליאון...
מהרשימה הזאת אתם יכולים לראות שארצות רבות נסגרו בפני היהודים אשר ניסו להמלט כל פעם ממקום למקום וכל שמצאו היה שער סגור ומסע ארוך בחיפוש אחר חוף מבטחים.
אולם מבין כל הגרושים אין ספק שמי ש"לוקח" את התואר האכזרי שבהם היה גירוש ספרד. גירוש ספר התרחש בט' באב, של שנת 1492, לאחר שפרננדו השני ואיזבלה מלכי ספרד (אראגון וקסטיליה) הוציאו צו מלכותי המחייב את היהודים להתנצר או לעזוב את הממלכה בתוך שלושה חודשים. בנוסף לכך נאסר על בעלי הספינות לקחת אותם. כמו כן בוצעה פנייה שביקשה ממלך פורטוגל ז'ואאו השני שלא לתת ליהודים להכנס לממלכתו. ז'ואאו לא הסכים לבקשתה של הממלכה השכנה ואישר ליהודי ספרד לעבור בפורטוגל למשך מספר חודשים (וגם זה תמורת תשלום מס מכובד).
בשנת 1497, לאחר נישואי מנואל הראשון עם איזבל ביתם של הזוג המוזכר למעלה, פורסם צו המגרש את יהודי פורטוגל, פחות או יותר באותם התנאים שבהם גורשו יהודי ספרד.
שני הגרושים האלה הולידו את שני המעמדים המעניינים "הנוצרים החדשים" וה"אנוסים" או כפי ששניהם נקראו בפי הציבור "מארנוס" או בתרגום חופשי "החזירים", אך לא כאן המקום להרחיב.
נקודה שחשובה לסיפורנו נעוצה בסיפור ניסיון ההטבלה לנצרות של יהודי פורטוגל, המלך מנואל בניסיונו לשמר את היהודים בממלכתו, כנראה לפי עצתו של יועצו המומר "פידרו די לה קאבאליריאה" המוכר כ"לוי שם טוב", החליט להטביל את היהודים בכוח, הניסיון בוצע בשני מקרים, ב31 באוקטובר של שנת 1497 כונסו כל היהודים בנמל בטענה שילקחו על ידי ספינות אל מחוץ למדינה, בפועל כאשר הגיעו אל הנמל נאמר להם שאיחרו את המועד ולכן עליהם לקבל את הנצרות, כמרים שעמדו על בימות הזו עליהם מהאוויר מים קדושים וביצעו טקסי הטבלה המוניים לנצרות ובכך למעשה "ביטלו" את יהודתם של הנמצאים במקום.
הסיפור השני והיותר טרגי קדם בכמה שנים לגירוש יהודי פורטוגל והוא ניסיונו של המלך ז'ואאו השני לנצר ילדים יהודים על ידי שליחתם של ילדים בני שנתיים עד עשר לאי סאו טומה, רובם מתו מתנאי המחייה הקשים באי ורק מעטים שרדו את הגרוש הזה.
אין ספק בליבי ששני הגרושים הללו, וסיפור האי סאו טומה הדליקו את יצר הנקמה בליבם של אותם היהודים אשר לא מצאו מרגוע לעצמם לאחר הגרוש, ההעלאות למוקד, עינויי האינקוויזיציה ולמעשה רצח הילדים שנשלחו לאי סאו טומה, היו אלה מעשיהם של מלכי ספרד ופורטוגל אשר יצרו לעצמם את האוייבים המרים ביותר והאכזריים ביותר שידעה ממלכתם.
לאחר גרוש ספרד ופורטוגל כמו שצויין בפוסטים קודמים, מצאו היהודים את עצמם ללא בית, ללא לאום וללא חוף לעגון בו. רבים פנו אל עבר חופי אפריקה-יוון-תורכיה, רבים אחרים החליטו לצאת אל העולם החדש. היות ובין היהודים הגולים היו לא מעט מדענים/אסטרונומים/רופאים יודעי שפות מצאו הללו עבודה על נקלה בספינות שיצאו לגלות נתיבים חדשים בימים הפחות מוכרים, בין אם היה זה לכיוון הודו-סין ובין עם היה זה לכיוון העולם החדש אמריקה.
כאשר הגיעו הספרדים אל העולם החדש, הם גילו מכרות עשירים בזהב, אינדיאנים שלא גילו את הגלגל (לפי אחת הגרסאות) ולא את אבק השריפה והנשק החם.
לאט-לאט הפכה אמריקה לאחד ממשאביה החשובים של הממלכה הספרדית, כאשר גם הפורטוגזים, הבריטים, והצרפתים לטשו עיניים ודאגו לארגן משלחות לגילויי העולם החדש, האיים הלא נודעים ולמיפוי העולם.
למעשה בדיוק כמו שאנחנו מדברים היום על המירוץ לחימוש גרעיני כך עסקו שיחות הסלון של המאה ה16' בשאלה מי יוביל במירוץ לכיבוש הים.
מעשי השוד הימי הפכו לדבר שבשיגרה, כאשר המעצמה השלטת בתחום הייתה המעצמה הספרדתית, אוניות מלאות פנינים ותבלינים שטו בין הודו לספרד וספינות עמוסות זהב עשו את הדרך על פני האוקיינוס האטלנטי מחופי אמריקה אל חופי ספרד (ואירופה;-).
המלחמה של אותם הזמנים התחלקה לשניים, הייתה זאת מצד אחד מלחמה לא רשמית בין המעצמות האירפיות הנוצריות לבין עצמן, מלחמה שנוהלה על ידי הפריבטורים. ומלחמת דת בין הנוצרים למעצמות המוסלמיות בייחוד מול המעצמה העולה במזרח התיכון: האימפריה העות'מאנית. אשר נעזרה בשורותיהם של קורסרים,שודדי הים העצמאיים שפעלו למען הרווח האישי שלהם וזכו בגב מדיני מהשלטונות הועת'מאנים.
שניים מבין אותם קורסים נודעו כאחים ברברוסה (לאלו שמכירים את התקופה הצלבנית, זוכרים שמדובר בתרגום ל"אדום הזקן").
האחים ברברוסה הצליחו להטיל את אימתם על הים התיכון ועל הממלכות הנוצריות, שיטת העבודה שלהם כללה ניגוח ותקיפת ספינות נוצריות לרוב איטלקיות וספרדיות וכן תקיפה של ערי חוף.
אבל מעבר לשיטת העבודה שלהם הדבר היותר מעניין היה שותפם לדרך, שנודע בשמו צאלאח סינאן ובכינויו היהודי או היהודי הגדול.
אמנם יש כאלה המטילים ספק ביהדותו של סינאן, חלק מהחוקרים גורסים שהכינוי 'היהודי' הוצמד לו על יחסו הרחום לעבדים ולשבויים. מידע רב חסר לנו על סינאן היהודי, מקום הולדתו המיוחס הוא איזמיר, ואין לנו את התאריך שבו הוא פנה לעיסוקו הפיראטי, מה שאנחנו יודעים הוא שלאחר עבודה של שנים עם האחים ברברוסה הפך הקורסר בשנת 1534 לפריבטיר (שודד ים מורשה) של הסולטאן התורכי סולימאן אל קונוני-המחוקק (בארץ מכירים אותו כסולימאן המפואר). סינאן היהודי אשר התחיל את פיקודו בתקיפת ספינות ספרדיות בים התיכון, הצטרף מהר מאוד לצי של האחים ברברוסה, בהמשך הוא הצליח להוכיח את עצמו גם כאסטרטג מבריק ובעל כוח וגבורה כאשר עמד לבדו במשך 24 שעות מול הצי של הקיסרות הרומית שכלל 660 כלי שיט. בהמשך סייע בידי חיר א' דין ברברוסה בכיבושן של תוניס ואלג'יר ואף מונה לתקופה קצרה לפחה של תוניס, אולם במהרה חזר לעבודתו הימית.
לימים התקדם בסולם הדרגות ולאחר מותו של חיר א' דין הפך לאדמירל הצי העות'מאני.
צאלאח סינאן, היהודי הגדול נקבר בסמוך לאיסנבול באוסקאדור. ועל מצבתו נכתב: "לבסוף גואל הגורל את הגוף, ואפילו יהיה זה של הקברניט אשר על תיבת נוח. כאשר קופץ הלויתן הגדול הקרוי מוות את לסתותיו, בולע הוא את האוקינוס בגמיעה אחת. לידו היה סינאן כיוסף חדש. אויביו יראו אותו יראת מוות".
נסיים את הפוסט הזה בעובדה שסינאן לא היה היהודי היחיד שלחם בספרדים (ובנוצרים) בדרך הפיראטית, היו עוד רבים אחרים שהפכו את הנקמה לדרך חיים. #שודדייםיהודים, #שודדי_ים_יהודים