top of page
תמונת הסופר/תיונתן לוקימסון

הורדוס המלך

אין הרבה מלכים בתולדות עם ישראל שזכו לכזאת שנאה (מוצדקת או לא) , כמו המלך הורדוס.

השאלה הגדולה והמעניינת אודות המלך הורודוס היא הלגיטימיות שלו למלוכה על עם ישראל, מכיוון שאם אנחנו נבחן את הדרישות מהמלוכה הישראלית אנחנו נראה שאחת הדרישות היא לשים מלך מקרב "אחיך", בעוד שהורדוס היה צאצא לאדומים.


מעבר לכך, הורודוס לא רק שלא היה "אחד משלנו", אלא הוא הומלך על ידי ממלכה זרה, למעשה נכפה על היהודים בידי השלטון הרומי, ובכך החליף שושלת בת מאה שנים של כהנים-מלכים: החשמונאים.

אבל בשורה התחתונה אין לנו אלא לקבל את העובדה שהורדוס היה יהודי כשר למהדרין, ומי שאחראי לכך באופן ישיר אלו החשמונאים, כאשר בשנת 125 לפנה"ס, מכניע המלך החשמונאי יוחנן הורקונוס הראשון את האדומים היושבים באזור בית גוברין של ימינו, ומגייר אותם (ככל הנראה בכוח), בין המגויירים נמצא גם סבו של המלך הורדוס אנטיפס, אביו של אנטיפטר האדומי שהיה יועצם של המלכים החשומנאים האחרונים ואביו של הורדוס.

בספר דברים מצויין בפירוש כי אדומי שהתגייר יכול לבוא בקהל בדור השלישי: " דור שלישי--יבוא להם, בקהל ה'", וזה אכן מצבו של הורדוס שהוא הלכה למעשה דור שלישי לגיור האדומי ולפיכך נחשב כיהודי כשר למהדרין.

מעבר לכך, הורדוס מחזק את הלגטימיות שלו למלוכה על ידי כך שהוא נישא למרים החשמונאית אולם כל זה אינו מספיק לעם היושב בציון אשר עדיין מעדיף את בני המשפחה החשמונאית, אולם מי שאחראים בסופו של דבר לעלייתו לשלטון של הורדוס אלה האחים החשמונאים (אריסטובולוס והורקנוס) עצמם, אשר לא הצליחו לפתור את בעיותיהם הפנימיות בינם לבין עצמם ופנו אל המעצמה האזורית, וזו כבר השליטה סדר בשיטתה שלה.

בשורה התחתונה כאשר אנחנו בוחנים את מלכותו של הורדוס לפי מדד יהדותו של המלך, קשה למצוא פגם בהתנהגותו, זאת אומרת, נכון שהוא רצח חלק מבניו ולפחות אחת מנשותיו, נכון שהוא היה פרנואיד ותיכנן טבח המוני בחכמי ישראל לקראת יום מותו.

אבל מעבר לכך, בכל הנוגע לשלטונו הורדוס דבק ביהדותו (לפחות מול היהודים), לא הפיק מטבעות עם דמותו וכנראה שאפילו לא הציב פסלים בדמותו, ועל כך ניתן להעיד שהיהדות ניצחה את התרבות היוונית הלניסטית-רומית שבה הוא חי.


בתמונה אתם רואים, את תמונתו של הורדוס (הימני מבין השניים) מהשריד הכי קרוב לזמנו, כפי שמופיע בפרסקו (ציור קיר) בכנסיה מאיטליה שצוייר במאה החמישית.

Comments


bottom of page