"הרים את ידו גנרל חסיד
וענו תותחים בשאגה וחזיז לו."
לא סתם מצויין ביום הזה לא רק יום הזיכרון לשואה, אלא גם יום הזיכרון לגבורה.
ועל גבורתו של אחד מ305 הגנרלים היהודים בצבא האדום כתב אלתרמן את השיר "גנרל חסיד".
ויקטור בוריסוביץ' חוסיד, בשנת 1941, פיקד חוסיד על חטיבת תותחנים שהחזיקה את החזית מול הצבא הנאצי שעלה על דניפרובסוק, שם הצניחו הנאצים עלונים הקוראים לחוסיד להכנע מכיוון שאין לו סיכוי כנגד הכוחות שלהם.
בתגובה חוסיד הגביר את קצב האש, והצליח במשך חודש וחצי למנוע מהצבא הנאצי לחצות את נהר הדניפר.
בהמשך הועלה חוסיד בדרגות וזכה באותות הצטיינות רבים.
ואילו אלתרמן, לקח את שם משפחתו וכתב את השיר היפהפה על אבותיו של אותו חוסיד המסתכלים על נכדם מלמעלה ורווים נחת מתפילתו/תותחיו הבוקעים את שערי הרקיע:
ואבות אבותיו,
חסידים גם הם,
ניצבים על ענן שעמד
משוט הלאה,
ואומרים: תפילתו, ברוך השם,
עושה רעש גדול
בישיבה של מעלה.
ומוסיף השלישי,
העטור שיבה:
- כן עיניים ממנו אינני גורע.
זה נכדי. בעברו שם לפני התיבה
שערים, שערים הוא קורע!
