בתוך שכונת מחנה יהודה (האמיתית, לא השוק), בין הסמטאות הצרות תוכלו למצוא מבנה הבנוי מלבנים אדומות בניגוד לבנייה באבן ירושלמית מסביב, מולו תמצאו חזית מרשימה, גם היא מלבנים אדומות, רק שאין כלום מאחוריה, מלבד סיפור, וסיפור מרתק.
הסיפור אמנם מסתיים בחג השבועות של מלחמת העצמאות אך מתחיל בחג השבועות של שנת 1905, כאשר ר' אברהם מרדכי אלתר מקבל על עצמו את עול הנהגתה של חסידות גור. מקורה של חסידות גור הוא בחסידות פשיסחא, שאותה הוביל בשלב מסויים ר' מנחם מנדל מקוצק, שהיה ידוע בחדות לשונות ובאימורתיו, לצד דישותיו לפרישות, בהמשך הנהגת החסידות עוברת לגור וכאמור בשנת 1905 מתמנה ר' אברהם מרדכי אלתר למנהיגה. ר' מרדכי אלתר, מוביל את החסידות בדרכו, הוא מעצים אותה ותחת הנהגתו היא גדלה לחסידות ענקית, עם זאת הוא מסרב לקחת כסף מחסידיו ומתפרנס בעיקר ממסחר. מקור שמה של החסידות היא בעיירה הפולנית גורה קאלווריה (גור העליונה), שבה התגורר האדמו"ר, ושימשה למעשה כבירת האדמו"רות, במהלך השנים, נקבעה מסורת שאדמו"רי גור נקברים בבית העלמין של גור, וקברם מוקף בלבנים אדומות.
אחת מפעולתיו יוצאות הדופן של ר' אברהם מרדכי אלתר הייתה לעודד את חסידיו לעלות לארץ ישראל, מעבר לכך, האדמו"ר שאף גם הוא לעלות לארץ הקודש, לפתוח ישיבה (בשנת 1924), ואף ביקר בה מספר פעמים במהלך חייו, למעשה, אפשר לומר שבכך שהאדמו"ר דחף בחסידיו לעלות לארץ ישראל הצילה את החסידות מכלייה במהלך השואה.
האדמו"ר עצמו, למרות ביקוריו תמיד חזר לגור, אולם בשנת 1940, לאחר שהפך לדמות מבוקשת על ידי הגסטפו, הצליחו חסידיו להבריחו לארץ ישראל.
כאשר האדמו"ר הגיע לארץ ישראל הוכנה עבורו ועבור משפחתו דירה בקומה השלישית של הישיבה ששכנה בשכונת מחנה יהודה, ושם העביר האדמו"ר את שנותיו האחרונות. מלחמת העצמאות תופסת אותו בירושלים, כאשר הוא חולה ותשוש, ומחשש לחייו מורידים אותו תלמידיו לקומת הקרקע שבה שכן מטבח הישיבה, וכך מספר אחד מחסידיו את חג השבועות של מלחמת העצמאות: "כששקטה ההפצצה יומיים לפני חג השבועות אמר למקורביו "אני רוצה לעלות למעלה". הבינו שברצונו לשוב לקומה העליונה ששם הייתה דירתו כרגיל. אולם הוא הוסיף: "צריכים אותי שם".
והמצב בחג השבועות החמיר מרגע לרגע. בבית המדרש הודיעו שאחרי סעודת החג יגידו תהילים.
כל הקהל נאסף ואמרו תהילים וקיוו עוד שה' ירחם אבל באמצע נשמע נקישות דלת חזקה מבית האדמו"ר.
כל החסידים נכנסו פנימה ועיניהם חשכו. הקדוש והטהור החזיר נשמתו אל-על. ביום מתן תורה נסתלק גאון התורה והחסידות.עוד במוצאי שבת היו שחשבו אולי דרך הצלב האדום יוכלו לקברו כעת בהר הזיתים. היו שאמרו בחצר הישיבה על תנאי שאחרי המלחמה תיגמר יעבירהו להר הזיתים ולבסוף אמר בנו האדמו"ר שליט"א שנחכה עד 10 ואם לא תהיה תשובה מהצלב האדום נקבור אותו בחצר הישיבה.
לפני שהוציאוהו מביתו אמר האדמו"ר שליט"א כמה מילים שהוא בבחינת דוד המלך שנפטר ביום קבלת התורה…
הובילהו למקווה ומשם לחצר הישיבה ובזמן הורדת הקדוש לקבורה עלו צעקות עד השמיים".
במציאות של המלחמה כמו שאתם מבינים לא ניתן היה לקבור את האדמו"ר בחלקה שנרכשה בהר הזיתים, ולכן האדמו"ר נקבע באופן זמני בחצר הישיבה, אולם בעיר הנצח, כמו שאתם מבינים אין קבוע יותר מהזמני, ומכיוון שהר הזיתים נשאר בידי הירדנים, הפך הקבר לאתר הקבוע, בניו ממשיכי דרכו של ר' אברהם מרדכי נטמנו בניו בהר הזיתים למעט בנו הצעיר ר' פנחס מנחם אלתר שביקש להיטמן ליד אביו, ואכן נקבר שם לאחר פטירתו בשנת 1996.
במהלך השנים נוספו למבנה הקבר קירות מלבנים אדומות בהתאם למנהג חסידי בגורא קלוואריה, ומול מבנה הקבר אף נבנה שיחזור מוקטן (ביחס של 1:2) של מבנה בית המדרש של בגור, המקום הפך למוקד עלייה לרגל לחסידי גור שמגיעים להתפלל על קברו של הרבי שבהחלטותיו הציל את חסידות גור מכליה.
וכך אנו מוצאים בליבה של ירושלים, שני קברי רבנים, הקבורים בניגוד להלכה (הקובעת שאסור לקבור בתוך העיר), ומשמש מוקד עלייה לרגל הן לחסידים והן לתיירים סקרנים הבאים לראות קמצוץ מפולין שהגיעה לירושלים.
Commentaires